פסק-דין בתיק ת"א 10339-12-09

פתח דבר

1.       מדובר בסכסוך שנתגלע בין שני אחים, התובע מצד אחד והנתבע מס' 1 (להלן "הנתבע") ורעייתו מן הצד האחר, כאשר יתר הנתבעים הם אחיהם ואחיותיהם של התובע והנתבע. למצער, אין זו הפעם הראשונה בה נדרשים האחים להכרעת בית המשפט על מנת לפתור סכסוכים שפרצו ביניהם סביב עיזבון הוריהם. כמו בהליכים הקודמים, גם הפעם, למרבה הצער יש לומר, לא השכילו האחים להגיע להבנה או הסכמה שתייתר את הצורך בהכרעה שיפוטית. דומה שניתן להניח ברמה גבוהה של הסתברות כי ההכרעה כאן תסיים את התיק אך לא בהכרח שתסיים את המחלוקת וזו תמשיך להעסיק את הצדדים, לגזול את משאביהם הנפשיים והחומריים עד אשר ישכילו ללבן את הבעיות ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט, בהבנה, בסבלנות ובדרכי נועם כמקובל וכרצוי בין אחים.

2.       בתביעה המונחת בפניי עתר התובע ליתן פסק דין המצהיר כי הוא הבעלים של ¼ הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 52 בגוש 11051 מאדמות קרית אתא עליהם  הוקמו שלוש יחידות ברחוב שלום עליכם 17 בקרית אתא (להלן: "המקרקעין"). בנוסף בקש התובע כי פסק הדין יצהיר שחלקו כאמור כולל את הדירה בה הוא מתגורר מזה שנים רבות.

בתביעתו ציין התובע כי המחלוקת נטושה בינו לבין הנתבע בלבד שכן יתר הנתבעים, אחיהם ואחיותיהם, מסכימים לסעד הנתבע על ידו ומאשרים למעשה כי הוא בעל הזכויות נשוא התביעה.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

3.       הוריהם המנוחים של התובע והנתבע, י ול' .ג, היו הבעלים הרשומים של המקרקעין בחלקים שווים ביניהם. ביום 21.6.1974 חתמו ההורים על כתב מתנה על פיו העבירו לתובע 2/8 חלקים מן המקרקעין במתנה וללא כל תמורה. עוד הצהירו כי הם מוותרים ויתור מוחלט וסופי על זכותם לחזור בהם מהתחייבותם על פי כתב המתנה. יצוין כי עובר לחתימת כתב המתנה, הקים התובע בשנת 1973 דירת מגורים במקרקעין, בה הוא מתגורר עד עצם היום הזה.

4.       לאחר חתימת כתב המתנה דווחה העסקה לרשויות המס ואף שולמו מיסים בגינה. אלא שאותה עסקה לא הושלמה ברישום משום שלטענת התובע היה נתון בקשים כלכליים וסבר כי די במסמך המתנה על מנת לשמר את זכויותיו.

5.       עוד הוסיף התובע כי לדירתו צורף, על פי היתר שניתן לו מאת הוריו, חדר שהיה קיים בדירת ההורים, וזה מהווה חלק בלתי נפרד מדירתו ומשמש אותו מאז נבנתה הדירה ועד היום.

6.       לימים גילה התובע כי הנתבעים רשמו על שמם בפנקסי המקרקעין, בחוסר תום לב ואף במרמה, את מלוא חלקיו במקרקעין, וזאת ביודעם כי הרישום אינו משקף את הזכויות האמיתיות ועומד בניגוד לכתב המתנה. מכאן התביעה.

7.       להשלמת התמונה אציין כי לאחר מות האב, ניתן צו ירושה לפיו אשתו ירשה מחצית רכושו ואילו המחצית הנותרת הועברה בירושה לכלל ילדיו בחלקים שווים ביניהם. אם התובע אשר נפטרה לאחר האב, הורישה, על פי צוואה שערכה, את כלל רכושה לנתבע. בעקבות כך התנהלו בין הנתבע ליתר הנתבעים הליכים משפטיים שהגיעו עד לפתחו של בית המשפט העליון. בפסק דינו (ת/12) אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי לקיים את צוואת האם ולדחות את טענות יתר האחים. למותר לציין כי התובע דכאן לא היה כלל צד לאותם הליכים ולא נטל חלק במאבק שניטש בין האחים.

8.       בפתח כתב הגנתם העלו הנתבעים טענה מקדמית לפיה דין התביעה להדחות על הסף מחמת התיישנות, שכן מדובר בהתחייבות אשר אף על פי טענת התובע נחתמה בשנת 1974 ומשכך חלה לגביה התיישנות שדי בה לבדה על מנת להביא לדחיית התביעה.

בנוסף טענו הנתבעים כי אף אם לא תסולק התביעה מחמת התיישנות הרי שיש לסלקה מפאת השיהוי העצום בהגשתה. זאת בשים לב לכך שהתובע לא פעל משך 36 שנים למימוש הזכויות הנטענות על ידו.

9.       הנתבע בקש להבהיר את הקונטקסט שבו ניתנה הסכמתם של הנתבעים לסעדים הנתבעים על ידי התובע. לדבריו, הנתבעים ניהלו נגדו מאבק ממושך על מנת למנוע ממנו קבלת הזכויות שהועברו אליו על פי צוואת אמו המנוחה, אשר הורישה לו את מלוא זכויותיה במקרקעין. הנתבעים ערערו עד לבית המשפט העליון ולאחר שנחלו הפסד, מבקשים הם בתסכולם לנגוס בזכויותיו של הנתבע  ולפגוע בו.

10.     באשר לכתב המתנה, טען הנתבע כי שני החתומים עליו אינם עוד בין החיים ולא ניתן לדעת באם מדובר בחתימות אותנטיות אם לאו, שכן המסמך אינו מאומת על ידי גורם כלשהו. יתר על כן, אמם המנוחה של בעלי הדין אמרה לנתבע יותר מפעם כי היא מבטלת את המתנה שניתנה לתובע וכי היא אינה חפצה עוד להעביר לו רכוש כלשהו. זאת לאחר שהאם חלתה, מצבה התדרדר והיא נזקקה לטיפול ותמיכה והתובע בחר להתעלם ממצוקותיה, התנער מאחריותו והפנה לה עורף.

ד י  ו ן

11.     אף כי ברגיל טענת התיישנות ושיהוי הן טענות סף שמקומן להתברר בפתח הדיון, אני רואה להכריע תחילה ביתר הטענות שהעלו הצדדים.

          הנתבעים העלו מספר טענות כנגד כתב המתנה. ראשית טענו כי ספק באם מדובר בחתימות אותנטיות או כאלו שניתנו מרצונם החופשי של ההורים המנוחים, ובכל מקרה  ספק אם הבינו נכונה נפקותו המשפטית של כתב המתנה עליו חתמו לטובת התובע, דבר השולל גמירות דעת מצדם. הנתבעים טענו כי בכל מקרה אמו המנוחה של התובע חזרה בה מן המתנה והביעה התנערותה הימנה נוכח התנהגותו המחפירה של התובע כלפיה.